עע"מ 7310/16

תקציר

בית המשפט אישר את החלטת מוסדות התכנון לאשר תכנית שעליה ערער המערער, וקבע כי אין תפקידו של בית המשפט להחליף את שיקול דעתם של גופים אלה בשיקול דעת משלו, אלא אם נפל פגם משפטי ניכר. המערערת טענה כי התכנית סותרת את עקרונות העושר המרחבי והצדק החלוקתי, ופוגעת בהתפתחותה של בת ים. בעוד בתי המשפט מכירים בכך ששיקולים תכנוניים כוללים היבטים כלכליים וחברתיים רחבים יותר, המערערת לא הצליחה להוכיח תנאים סוציו-אקונומיים חדשים המצדיקים עדכון של תמ"א 5. בית המשפט הסכים כי מוסדות התכנון שקלו כראוי את הגורמים הרלוונטיים וכי התאמות השימוש המוצעות במתחם 7 תואמות את התוכניות הקיימות. הוא לא מצא ראיות התומכות בטענות לפגיעה כלכלית בבת ים, שכן החלטות השקעה עסקיות מושפעות מגורמים רבים מעבר לגבולות הגיאוגרפיים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא חובה על גופי התכנון לבצע תסקיר השפעה חברתי-כלכלי נוסף בהיעדר דרישות סטטוטוריות. הוא הציע כי ניתן יהיה להתמודד טוב יותר עם האתגרים הפיננסיים של בת ים באמצעות הסדרי חלוקת הכנסות עם ערים סמוכות או בחינת מיזוגים מוניציפליים. לפיכך, הערעור נדחה, ונפסקו הוצאות למשיבים.