רע"ב 6011/24

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד בעניין הגבלת זמן התקשורת הטלפונית של המבקש עם עורכי דינו. המבקש, שהואשם בשורה של עבירות כולל רצח, נעצר במגע מוגבל בשל שיקולי ביטחון, לרבות הגבלת גישה לטלפון. בעבר האריך בית המשפט המחוזי בבאר שבע את זמן ההתייעצות עם עורך דינו; עם זאת, קצבה זו הופחתה עם העברתו לכלא אחר. כאשר עתר המבקש להארכה משעתיים ל-3.5 שעות, בנימוק של מורכבות התיק המשפטי שלו, דחה זאת בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מדגיש את החשש מפני פגיעות אפשריות במגע חיצוני. בית המשפט ציין כי התקנות הפרוצדורליות מאפשרות 120 דקות לכל היותר לאסירים בהפרדה, עם הארכות זמניות חריגות שניתנו בעבר למבקש. למרות שהועלתה הצעה להאריך את זמן ההתייעצות שלו עם עורך דינו בשעה ביום, בא כוח המבקש דחה אותה בתחילה, דבר שהשפיע על טענת העתירה. בהמשך ביקש המבקש לקבל הצעה זו, אך בית המשפט דחה את הבקשה לאחר פסק הדין, תוך הקפדה על נורמות פרוצדורליות. גם בקשת רשות הערעור הנוכחית נדחתה. בית המשפט לא מצא כל סוגיה משפטית עקרונית המצדיקה ערעור, שכן ההחלטה נגעה אך ורק לנסיבותיו האישיות של המבקש ולא נגרם עיוות דין. יתר על כן, ההחלטה שלא להיענות להצעות שלאחר פסק הדין עלתה בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות, מה שחיזק את העובדה שאפיקי הערעור היו זמינים לאחר ההחלטה. לפיכך, הבקשה נדחתה בנימוקים אלה.