ע"מ 5464-10-18

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת להליך מס שיזם נישום המערער על פסילת ספריו על ידי פקיד השומה לפי סעיף 145ב(א)(1) לפקודת אי רישום. לטענת הנישום, נטל ההוכחה מוטל על פקיד השומה להוכיח את יסודות הסעיף האמור. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי בהליכי מס נטל השכנוע מוטל על הנישום, ואילו הנטל הראשוני להוכחת ליקויים נופל על פקיד השומה. באשר למקרה הספציפי, מצא בית המשפט כי פקיד השומה עמד בהצלחה בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח כי קבלות מסוימות לא נרשמו. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שבחן את שני הרכיבים לפי סעיף 145ב(א)(1): האם הנישום קיבל "קבלות" והאם תקבולים אלה "נרשמו". בית המשפט קבע כי פקיד השומה הוכיח די הצורך את קיומם של קבלות שלא נרשמו, לרבות שיק מגב' ברזילי ושיקים נוספים המתאימים לאופי העסק. מנגד, בית המשפט קבע כי הנישום לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי התקבולים נרשמו כדין. טענת הנישום כי כל התקבולים נרשמו כראוי לא נתמכה בראיות קונקרטיות כלשהן. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מדובר במקרה של שיטה וניהול לקויים, המצדיקים פסילת הספרים לשנת 2015 על סמך פדיון שגרתי של מאות שיקים "פתוחים" על ידי הנישום, מבלי לזהות כראוי את הנהנים. לגבי השנים 2016-2017 אישר בית המשפט את החלטת פקיד השומה להוציא אזהרה במקום לפסול את הספרים. לבסוף, בית המשפט הציע כי פקיד השומה היה צריך להסתמך על סעיף משנה אחר לצורך פסילת הספרים, ומתח ביקורת על חוסר ההסבר של הקצין בהודעת הפסילה. הערעור נדחה, והנישום חויב לכסות את הוצאות פקיד השומה.