ע"פ 2595/90

תקציר

המערער, כחלון, הורשע על ידי בית המשפט המחוזי ברצח ונידון למאסר עולם. הראיה העיקרית נגדו הייתה עדותו של עד המדינה, בובליל, שטען כי כחלון קשר קשר איתו ועם אדם נוסף, יפרח, לביצוע הרצח. יפרח שימש כנהג בעת ביצוע העבירה. ראיה נוספת היא עדותו המוקדמת של יפרח, שנגבתה לבקשת התביעה על ידי השופט בר אופיר, שלימים הפך לאחד השופטים שדנו במשפט. כחלון ערער על ההרשעה, והעלה מספר סוגיות הנוגעות לגביית עדותו המוקדמת של יפרח ולקבילותה. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי גביית עדותו של יפרח על ידי השופט בר אופיר תקפה, שכן לשופט הייתה סמכות לעשות כן לפני התכנסות ההרכב הדן בתיק. עוד קבע בית המשפט כי השופט בר אופיר, שגבה את העדות המקדמית, יכול להכריז על יפרח כעד עוין ולהיכלל בהרכב הדן במשפט. יתר על כן, בית המשפט מצא כי עדותו של יפרח תומכת בגרסתו של בוליל ואינה נזקקת לסיוע שכן הוא לא היה שותף לפשע. השופט שמגר הדגיש כי מסקנתו של בית משפט קמא התבססה על ראיות משמעותיות, ולכן אין צורך להסתמך אך ורק על התרשמותו האישית של השופט שגבה את העדות המקדמית.