ס"ק 54168-11-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב "תשלומי ייצוג" המשולמים לעובדי משרד החוץ ומשרד הביטחון הנשלחים לחו"ל. תשלומים אלה מתחלקים לדמי ייצוג ודמי אחזקת דירה. המחלוקת העיקרית היא האם תשלומים אלה מהווים החזרי שכר או הוצאות. בית המשפט בחן מסמכים ועדויות שונות כדי לקבוע את טיבם של תשלומים אלה. לגבי שני סוגי התשלומים, בית המשפט מצא כי יש להם מאפיינים של שכר והוצאות. דמי אחזקת הבית, למרות שמם ומטרתם, שולמו ברובם כאחוז מהשכר וללא כל דרישה לדיווח על הוצאות בפועל. בינתיים, דמי ייצוג הוגדרו כהחזרי הוצאות ברוב המסמכים והעובדים נדרשו לדווח עליהם, אם כי לעתים קרובות דרישות הדיווח לא נאכפו בקפדנות. בית המשפט שקל מדדים אלה והגיע למסקנה כי יש להתייחס לדמי אחזקת הבית כמרכיבי שכר, בעוד שדמי ייצוג היו בעיקר החזרי הוצאות. עם זאת, מאחר שתשלומים אלה השפיעו באופן משמעותי על תנאי העבודה של העובדים, קבע בית הדין כי על המעסיק, במקרה זה המדינה, מוטלת החובה לנהל משא ומתן על כל שינוי המשפיע על תנאים אלה, גם אם הם נוגעים לענייני מס. פסק הדין הכיר בזכותה של המדינה לתקן את נוהגה בעבר שלא למסות תשלומים אלה, אך הדגיש כי הדבר מחייב משא ומתן עם נציגי העובדים. הדבר נכון במיוחד במקרה זה, שכן המדינה הכירה במשתמע בתשלומים אלה כחלק משכרם של העובדים בכך שאפשרה לשלמם בערכים נטו. לסיכום, בית המשפט קבע כי דמי אחזקת דירה הם רכיבי שכר, דמי ייצוג הם בעיקר החזרי הוצאות, ועל המדינה מוטלת החובה לנהל משא ומתן עם נציגי העובדים על כל שינוי הקשור לתשלומים אלה, ללא קשר לסיווגם. החלטה זו נועדה לאזן בין הפררוגטיבות הניהוליות של המדינה לבין זכויותיהם של עובדים שתנאי עבודתם מושפעים באופן משמעותי מתשלומים אלה.