ת"א 61296-10-18

תקציר

שלושה תובעים הגישו תביעה נגד שתי חברות נתבעות, שבנו ומכרו להן דירות מגורים. התובעים טענו כי הנתבעים לא מסרו את הדירות במועדן, ובעת מסירתן היו בהן פגמים רבים עקב רשלנות החברות. לטענתם, הסכמי הרכישה שלהם עם הנתבעים הם חוזים אחידים הכוללים תנאים מפלים, שיש לשנותם או לבטלם. התובעים דרשו פיצוי בגין האיחור במסירה, עלות תיקון הליקויים, ירידת ערך הדירות, פיצויים בגין עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים. הנתבעים השיבו כי הדירות נבנו לשביעות רצונם של התובעים וכל ליקוי טופל בשלב הבדק או נגרם על ידי התובעים עצמם. עוד טענו כי הסכמי הרכישה אינם חוזים אחידים, וכי התובעים כבר קיבלו פיצוי בגין האיחור באספקה. בית המשפט קבע כי הטענות בנוגע לחוזה האחיד הן קצובות בזמן ולא ניתן לדון בהן. נמצא כי הנתבעים הודו באיחור במסירה, ופסקו פיצויים לתובעים בהתאם. השופט מצא את הנתבעים אחראים גם לרשלנות בבניית הדירות וקיבל את חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבי עלות תיקון הליקויים. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים את עלות התיקונים, פיצוי מסוים על הצורך לפנות את הדירות במהלך התיקונים ונזקים לא ממוניים. השופטת דחתה את בקשת הנתבעים לבצע את התיקונים בעצמם, בשל מערכת היחסים העוינת בין הצדדים. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא הוכחה תביעת הנתבעים לקיזוז חוב נטען בסך 50,000 ₪ שחבו התובעים. לבסוף חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.