בג"צ 2254/13

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת העותרים כי תיקון מס' 3 לפקודת המקרקעין (נוסח משולב), תשל"ג-1973 פוגע בזכויותיהם החוקתיות לקניין ולשוויון. פסק הדין נוקט משנה זהירות בפסילת חקיקה ראשית, תוך הכרה באופייה המורכב של הפקעת מקרקעין ובהליך החקיקה שהוביל לתיקון. נדון הליך הביקורת החוקתית בן שלושת השלבים, תוך הדגשה כי פגיעה בזכות חוקתית היא תנאי מוקדם לבחינה נוספת. טענתם העיקרית של העותרים נסובה סביב הפגיעה הנטענת של התיקון בזכויות הקניין שלהם, תוך התמקדות בהוראות המעבר שלו. עם זאת, בפסק הדין מודגש כי הלכת קרסיק, עליה מסתמכים העותרים, קבעה עיקרון כללי אך לא הכריעה בעניינם לגופו. תפקידו של המחוקק בפירוט ההסדרים המעשיים תוך איזון בין זכויות ואינטרסים שונים מוכר. פסק הדין מתייחס גם לתחולה רטרואקטיבית של התיקון, תוך הכרה בצורך בהוראות מעבר וברציונאלים העומדים מאחוריהן, לרבות הסתמכות והתיישנות. יודגש כי זכותם של העותרים להשבה הייתה נתונה תמיד למגבלות, וקביעת הוראות מעבר היא חלק בלתי נפרד מההחלטה. באשר לטענת אי השוויון, פסק הדין מציין כי הבחנות המבוססות על הבדלים רלוונטיים בין קבוצות מותרות. במקרה של חלקה 8, פסק הדין קובע כי יחס שונה מוצדק בשל הנסיבות הרלוונטיות. לבסוף, העתירה נדחית בשלב הראשון של הבחינה החוקתית, ללא פסיקת הוצאות, וניתנת המלצה לשקול הצעת פשרה קודמת. המשנה לנשיאה נאור והשופטת ארבל מסכימים עם פסק הדין.