ת"פ 43580-07-20

תקציר

הנאשמים הואשמו במספר עבירות, בהן פריצה לדירה וגניבה, בעקבות אירוע בו נפרץ לדירתו של המתלונן ונגנבו מספר פריטים. עניינה של התביעה הסתמך על מספר ראיות: תלונתו של בעל הבית, צילומי מצלמות האבטחה של הנאשמים עוזבים את הבניין, עיכובם של הנאשמים בסמוך בסמוך לאחר הפריצה כשעליהם חלק מהרכוש הגנוב והסבריהם הסותרים של הנאשמים בדבר הימצאותם באזור והחזקת החפצים. הנאשמים הכחישו את האישומים וטענו כי הראיות נסיבתיות ולא הוכיחו את אשמתם מעבר לספק סביר. לטענתם, צילומי מצלמות האבטחה אינם חד משמעיים וכי ניתן היה להסביר משפטית את החזקתם בפריטים הגנובים. בנוסף, הם טענו כי מעצרם וחיפושם על ידי המשטרה אינם חוקיים. עם זאת, השופט לא השתכנע מטיעוני הנאשמים. הם מצאו כי צילומי מצלמות האבטחה היו אמינים ומפלילים, שכן הם הראו את הנאשמים עוזבים את הבניין בסמוך לפריצה. כמו כן, השופט סבר כי פרק הזמן הקצר בין הפריצה למעצר הנאשמים, שבמהלכו נמצאו ברשותם חלק מהפריטים הגנובים, הוא מפליל ביותר. השופטת דחתה את הסברי הנתבעים בדבר החזקתם בפריטים כבלתי עקביים ובלתי מתקבלים על הדעת. באשר לחוקיות החיפוש, קבע השופט כי חשדותיהם של השוטרים סבירים, בהתחשב בהתנהגותם של הנאשמים ובנסיבות מעצרם. בכך הגיע השופט למסקנה כי התביעה הוכיחה את אשמתם של הנאשמים מעבר לספק סביר בעבירה של פריצה לדירה וגניבה, לפי סעיפים 406(ב) ו-29 לחוק העונשין. האישומים הנוספים של גניבה וגניבת כרטיס חיוב לא קוימו, שכן הם נכללו בעבירה החמורה יותר. הנאשמים הורשעו ונגזר דינם בהתאם.