עת"מ 28587-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות רבות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל, בטענה כי נשקפת סכנה לחייהם במדינות מוצאם. השאלה המשפטית המרכזית היא האם נוהל המקלט החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר, צריך לחול על בקשות שהוגשו לפני יישומו, וכן האם הוא סביר ומידתי. השופט מציין כי רובן המכריע של הבקשות הן חסרות שחר ונועדו להאריך את שהותם של העותרים בישראל מטעמים כלכליים. הנוהל הישן עבור מבקשי מקלט כלל סינון ראשוני על ידי נציבות האו"ם לפליטים, ולאחר מכן טיפול נוסף ושהייה זמנית בישראל אם המבקש עבר שלב זה. הנוהל החדש, שנכנס לתוקף בינואר 2011, מחייב הגשת בקשות בתוך שנה מיום כניסתו לישראל ומחייב ראיון בסיסי, שלאחריו ניתן לעבור ראיון מקיף. אם הבקשה תיחשב מופרכת לאחר הראיון הבסיסי, ניתן לדחות אותה על הסף, עם אפשרות לערעור תוך 72 שעות. השופט קובע כי ניתן להחיל את הנוהל החדש על כל הבקשות שטרם הוכרעו, שכן הוא אינו רטרואקטיבי אלא מיושם כיום. הוא גם מוצא את הנוהל החדש סביר ומידתי, בהתחשב בצורך לסנן בקשות לגיטימיות של בקשות לא לגיטימיות. באשר לבקשות המבקשים לצווי ביניים לעיכוב השהייה בישראל עד להכרעה בעתירותיהם, מפרטת השופטת ארבע קטגוריות. ראשית, עתירות שהן כמובן חסרות שחר, כאשר המבקש מבקש להרוויח זמן מסיבות כלכליות או מיצה את שהותו החוקית, יש לדחות על הסף. שנית, יש ליתן צו ביניים לעתירות המצביעות לכאורה על סכנה לחיי המבקש. שלישית, במקרים גבוליים, בית המשפט ישקול אם ליתן צו ביניים, תוך שהוא נוטה לכך. לבסוף, יתקבלו החלטות ספציפיות לבקשות ספציפיות. במקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי טענת העותר היא חסרת שחר וכמעט זהה לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין, מה שמחליש את הטענה. מאחר שהעותר לא הציג כל ראיה לסכנה לחייו, השופט דוחה את הבקשה על הסף, מבלי להיעתר לבקשות חלופיות לזמן התארגנות יציאה או למציאת מקלט במדינה אחרת. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים והשופט אינו גובה את הוצאותיהם האישיות של עורכי הדין.