ה"פ 34634-06-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות עסקת מקרקעין בין המבקשים, יצחק ואורית, לבין החברה המשיבה שבבעלות גדי. המבקשים טענו כי רכשו מהחברה את זכויות הבעלות בשתי חלקות קרקע בסכום כולל של 950,000 ₪ למגרש. במקביל חתמו הצדדים על נספח להסכם, אשר לטענת המבקשים, מפרט עסקת חליפין. בהתאם לכך, הזכויות במגרשים הוחלפו בזכויות בשתי דירות מגורים בבניין שהחברה הייתה אמורה לבנות על הקרקע שנרכשה. עם זאת, החברה הגדירה את העסקה כ"עסקת מימון", והסבירה כי המבקשים השקיעו כספית בעסקת רכישת הקרקע הגדולה יותר לבניית פרויקט מגורים רווי, ובתמורה יקבלו בסופו של דבר דירה. בית המשפט בחן את הטענות שהוצגו על ידי הצדדים ועיין במוצגים שהוגשו. היא הגיעה למסקנה כי מהות העסקה היא אכן הסכם מכר לזכות לקבלת דירות בבניין שיוקם על הקרקע שנרכשה. ממצא זה התבסס בעיקר על "הסכם הדירה", שפירט את פרטי הדירות העתידיות, לרבות הקומה והכיוון. בנוסף, התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכם תמכה בפרשנות העסקה כרכישת דירות מגורים. בית המשפט בחן גם האם החברה הפרה את הסכמי הדירות בכך שעיכבה את בניית הבניין ומסירת הדירות. נקבע כי החברה לא פעלה במלוא המרץ לשינוי התב"ע, שהיה נחוץ להקמת המבנה. כמו כן, החברה התעלמה מבקשות רבות של המבקשים לעדכון על ההתקדמות ופתרון לעיכוב. הדבר הוביל את בית המשפט למסקנה כי החברה הפרה את התחייבותה החוזית למסור את הדירות תוך זמן סביר. למרות מצוקתם הכלכלית של המבקשים שנגרמה עקב העיכוב וניסיונותיהם לנהל משא ומתן לביטול הסכמי הדירות, קבע בית המשפט כי ההסכמים בוטלו כדין על ידי המבקשים בשל אי ביצוע החברה. אלא שביטול הסכמי הדירות לא שלל את זכותם של המבקשים לממש את הבטוחות שרכשו – חלקות המקרקעין. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, וקבע כי החברה הפרה את הסכמי הדירות וכי הסכמים אלה בוטלו כדין. משכך, היו המבקשים זכאים לכך שזכויותיהם בחלקות יירשמו על שמם. בית המשפט אף מינה כונס נכסים שיבטיח את הליך הרישום והורה לחברה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המבקשים, בסך 30 אלף שקל.