ת"א 2284/08

תקציר

התובע, בעל נכס בבניין בירושלים, תבע את העירייה על רשלנות בהחלטה לסגור את הבניין בו נמצא הנכס. המבנה נסגר בשל שיקולי בטיחות שנבעו מבניית תקרותיו, שנבנו בשיטת פל-קל, שהתגלתה מאוחר יותר כלא בטיחותית. התובעת טענה כי ההחלטה לסגור את הבניין הייתה רשלנית, הן בהליך שהוביל להחלטה והן בהחלטה עצמה, אשר סגרה את הבניין כולו לרבות רכושה של התובעת, בעוד שהייתה צריכה להיות חלקית. עוד טענה התובעת כי ההחלטה התקבלה ללא סמכות, תוך פגיעה בזכות הטיעון שלה ומתוך שיקולים זרים. בית המשפט קבע כי ההחלטה הייתה סבירה והתבססה על ראיות מספיקות, לרבות חוות דעת מומחים ובדיקות, ולא הייתה רשלנית. למרות שנמצא כי קיים תפר מבני המפריד בין המבנה לשני אגפים, בית המשפט קבע כי גם ההחלטה לסגור את המבנה כולו סבירה, שכן משמעות התפר מבחינת ניתוק הסיכון יכולה להיקבע רק באמצעות בדיקה ייחודית שלא הייתה הסטנדרט המקצועי החל בעת קבלת ההחלטה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי זכות הטיעון של התובע לא נפגעה, ההחלטה לא התבססה על שיקולים זרים והיא התקבלה בסמכות. לפיכך, טענת הרשלנות נדחתה. גם התביעה הנוספת לפיצויים מטעמים מנהליים נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא פגם מינהלי בהתנהלות הנתבעת. לבסוף, קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות פיצוי ללא הוכחת אשמה. כתוצאה מכך, נמחקה התביעה כולה, לרבות ההודעה לצד שלישי, והתובע חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של הנתבע.