עת"מ 31861-02-20

תקציר

הפרשה נסובה סביב מכרז פומבי למתן שירותי אחזקה למערכות תקשורת. העותרת, בינת, נדחתה על ידי ועדת המכרזים בשל אי עמידה בתנאים המקדמיים המפורטים במכרז. בינת טענה כי היה מקום לאפשר לה להשתתף במכרז על סמך ניסיונה המקצועי של חברה אחרת, אבנט, אותה רכשה בינת. התנאים המקדמיים של המכרז אפשרו למציעים לעמוד בדרישות תוך הסתמכות על ניסיונו של צד שלישי שנרכש כדין. עם זאת, בית המשפט מצא כי תנאי המכרז נוסחו בצורה לקויה וכללו טעויות. באופן ספציפי, הדרישה לקבל אישור מ-HPE הייתה אמורה להיות על שם המציע ולא ניתן היה למלא אותה על ידי אימוץ הסמכה של צד שלישי. בנוסף, הקשר בין המציע לבין הצד השלישי שעל ניסיונו הסתמכו לא הוגדר בבירור. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת ועדת המכרזים לדחות את הצעת בינת הייתה מוצדקת ומבוססת על עקרון השוויון בין המציעים. הבקשה של בינת הייתה למעשה ניסיון לעקוף את הדרישות וליצור יתרון בלתי הוגן. מאחר שתנאי המכרז נוסחו באופן עמום, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.