ע"פ 814/12

תקציר

הכרעת הדין כוללת דחיית ערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין בתיק עבירת מין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על קביעות מהימנות שהעדיפו את עדותה של המתלוננת על פני עדותו של המערער. בית המשפט שב ואישר כי עדותו של קורבן יחיד יכולה להספיק להרשעה, במיוחד כאשר בית המשפט הפרוצדורלי נהנה מהתרשמות ישירה מעדויות עדים, שערכאת הערעור אינה יכולה לעקוף בקלות. ערכאת הערעור הדגישה כי התערבות בממצאי מהימנות אלה שמורה לנסיבות חריגות, שאף אחת מהן אינה חלה כאן. למרות כמה סתירות וסתירות בדברי המתלוננת, הנרטיב המרכזי שלה נותר עקבי, במיוחד בכל הנוגע להיעדר הסכמה במהלך האירוע. בית המשפט הכיר באי דיוקים שוליים, אך קבע כי אין בהם די כדי לערער את אמינותה של המתלוננת. כמו כן, צוין כי קיימות ראיות תומכות, כגון מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, אשר חיזקו את גרסתה. טענת המערער בדבר טענות שווא חסרה ראיות משמעותיות וקוהרנטיות לוגית. מבחינת גזר הדין, בית המשפט קבע כי עונש מאסר של חמש שנים הוא ראוי, בהתחשב בכך שמדובר בעבירה חמורה למרות היעדר פגיעה פיזית חמורה או מעשים מיניים נוספים. גזר הדין שיקף איזון בין גורמים שונים, לרבות עברו הפלילי הקודם של המערער בעבירות מין, מבלי להצדיק החמרה מעבר לתקופה שהוטלה עליו. לפיכך, הערעורים על כל סעיפי האישום נדחו, דבר המחזק את קביעותיו המקוריות של בית המשפט המחוזי.