עת"מ 26202-04-12

תקציר

העותרים טענו כי החלטת המועצה הארצית שלא לקבוע את המיקום המתאים למרכז מסחרי אינה סבירה, וכי היה על המועצה לקבל החלטה לגופו של הערר. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי המועצה הארצית אכן הכריעה בערעור לגופו. המועצה קבעה כי קידום תכנית פרטנית הסותרת את תכנית המתאר הכוללת הרלוונטית אינו מוצדק. מכיוון שתהליך התכנון בנוי באופן היררכי, כאשר תוכניות ברמה גבוהה יותר גוברות על תוכניות ברמה נמוכה יותר, החלטת המועצה הארצית הייתה סבירה. בית המשפט ציין כי יתערב בקביעות תכנוניות כאלה רק במשורה, ורק כאשר קיימות עילות ברורות, כגון חוסר סמכות או חוסר סבירות קיצוני. עוד טענו העותרים כי המועצה הארצית לא דנה באופן מהותי בנסיבות שבהן ניתן לאשר תכנית פרטנית למרות קיומה של תכנית מתאר כוללנית. עם זאת, בית המשפט מצא כי המועצה אכן דנה והחליטה בעניין זה, וקבע כי המקרה הנוכחי אינו מציג את הנסיבות החריגות הנדרשות כדי להצדיק חריגה מהתכנון הכוללני. מאחר שתוכנית המתאר הכוללנית הייתה בשלב מתקדם, העדיפה המועצה הארצית לתת להליך התכנוני הכולל לעשות את שלו, ולא לאשר תוכניות פרטניות שעלולות לפגוע בה. בית המשפט הסכים כי יש להשלים את הליכי התכנון בהקדם האפשרי, במיוחד לאור הצורך הדחוף בשטחים מסחריים בטייבה. עם זאת, מאחר שתכנית המתאר הכוללנית הייתה בשלב מתקדם ביותר, בית המשפט לא ראה הצדקה להתערב בהחלטת המועצה הארצית בשלב זה. אם התכנית לא אושרה בתוך זמן סביר, מן הראוי היה לבחון מחדש את טענות העותרים. לפיכך, העתירה נדחתה.