ע"פ 3283/13

תקציר

השופט מצא כי גזר דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי מנומקים היטב ומבוססים, ועל כן יש לדחות את הערעור משני הצדדים. בפסק הדין נקבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על בחינה מדוקדקת של עדויותיהם העקביות והמהימנות של המתלוננים, אשר גברו על טענותיו הסותרות של המערער. השופטת הדגישה את הכלל של אי התערבות בממצאי בית המשפט הפרוצדורלי בדבר עובדות ומהימנות, במיוחד במקרים של עבירות מין, נוכח התרשמותו הישירה של בית המשפט מהעדויות. גם טענותיו של המערער בדבר סתירות בעדויות המתלוננים והמניע לכאורה להגשת התלונה נדחו, שכן הן לא עמדו במבחן ההיגיון והשכל הישר. יתר על כן, השופטת הסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי לחוות דעת פסיכיאטרית שהציגה ההגנה, שהתבססה על הנחות תיאורטיות. בהתייחסה לגזר הדין ציינה השופטת כי עבירות המין בתוך המשפחה הן מהחמורות ביותר, והמגמה היא להחמיר בענישה. חומרת מעשיו של המערער, הפגיעה המשמעותית שנגרמה למתלוננים והיעדר נסיבות דומות הצדיקו את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי. השופט הגיע למסקנה כי גזר הדין עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה לטובת המערער, ולא ראה עילה להתערב בגובה הפיצויים שנפסקו. השופט ח' מלצר והשופט א' שהם הסכימו עם ההחלטה.