ת"א 37107-01-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל ואחרים, בדבר שינוי ייעודן של קרקעות מסוימות מבנייה חקלאית לבנייה למגורים. התובעים הסכימו לדחות את התביעה, מחוסר ראיות, תוך שהם מצהירים גם על כוונתם להגיש תביעה מתוקנת בעתיד. הנתבעים טענו כי על התובעים לשאת בהוצאות שנגרמו להם במהלך הדיון, דבר שהתובעים התנגדו לו. לאחר ששקל את הנסיבות, קבע השופט כי על התובעים אכן לשאת בהוצאות, אך לא במלוא הסכום שביקשו הנתבעים. ההחלטה התקבלה על סמך גורמים שונים, לרבות אופי ההליך, מורכבות התיק והתנהלות התובעים. יש לציין כי השופטת הכירה בשיתוף הפעולה של התובעים בתיקון תביעתם ובהסכמתה לדחות את התביעה המקורית, תוך חיסכון בזמן ובמשאבים. עם זאת, השופטת הכירה גם במשאבים הנוספים שהנתבעים נאלצו להוציא בשל מעשיהם של התובעים. משכך, חויבו התובעים לשלם הוצאות מופחתות, 7,500 ₪ לנתבעת 1 ו-14,000 ₪ לנתבעת 2, סכום המשקף את המשאבים שהשקיעו הנתבעים. סכומים אלה נתפסו כהרתעה הכרחית וכעידוד לצדדים לפתור מחלוקות מיותרות. השופטת הדגישה כי הסכמת התובעים לדחות את התביעה, גם אם לא בלי השלכות, הובילה בסופו של דבר לתוצאה יעילה יותר, ולכן לא נפסקו נגדם הוצאות מלאות.