ב"ל 19288-09-20

תקציר

ב"ל 19288-09-20, בית הדין האזורי לעבודה תל אביב, פסק דין מיום 22 בפברואר 2023 **הקדמה** פסק הדין עוסק בתביעת עובד דפוס (להלן: "התובע") להכרה במחלת ריאות ובליקוי בגבו כ"פגיעות בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), טען כי תנאי העבודה אינם מקימים עילה לתביעה וכי אין קשר סיבתי רפואי לליקויים הנטענים. **המסגרת החוקית והפסיקתית** 1. **הגדרת "תאונת עבודה":** סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו. 2. **תורת המיקרוטראומה:** תורה זו באה להשלים את החסר בחוק, כאשר מחלות המתפתחות לאורך זמן עקב תנאי עבודה אינן מופיעות ברשימת מחלות המקצוע. 3. **יסודות תורת המיקרוטראומה:** על פי הפסיקה (בעניין נח), על התובע להוכיח שלושה יסודות: * **תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות:** הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". * **קשר סיבתי בין התנועות לליקוי הגופני:** היבט זה ייבחן על ידי מומחה רפואי, לאחר הוכחת התשתית העובדתית. * **מנגנון הפגיעה:** גם היבט זה ייבחן על ידי מומחה רפואי. 4. **הבחנה בין תנועות חוזרות ונשנות לתנועות מגוונות:** נפסק כי פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות בסדר משתנה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו (בעניין שבח, יעקב, מורדוב). 5. **מיקרוטראומה וחשיפה לחומרים:** הכרה בפגיעות מחלת ריאות, סרטן, מחלות עור ועוד, כתוצאה מחשיפה לחומרים בעבודה, נעשית בדרך של מיקרוטראומה. חדירת חומרים דרך הנשימה נחשבת לשרשרת של פגיעות חוזרות ונשנות. 6. **הוכחת תשתית עובדתית בחשיפה לחומרים:** גם במקרים של חשיפה לחומרים, על התובע להוכיח "תשתית עובדתית מתאימה" הכוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים, מהותם ומידת החשיפה. חשיפות בודדות, בלתי מאותרות או מנותקות בזמן, אינן מספיקות. 7. **הקלה ראייתית בחשיפה לחומרים:** כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים, ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין, ניתן לבחון את הקשר הסיבתי באמצעות חוות דעת מומחה רפואי. אולם, אין בכך כדי לזנוח את יסודות עילת המיקרוטראומה, וגם במקרים אלו, חשיפות לא מהותיות וספורדיות אינן מספיקות. 8. **עדות יחידה של בעל דין:** עדותו של צד בהליך נחשבת לעדות יחידה של בעל עניין. על פי סעיף 54(3) לפקודת הראיות, קבלת גרסת בעל דין על סמך עדותו היחידה מחייבת זהירות מיוחדת והנמקה מפורטת. בבתי הדין לעבודה, אף שאין תחולה דווקנית לכלל זה, קיימת זהירות יתר בשל עקרונות הצדק. **ההכרעה לגופו של עניין** בית הדין דחה את התביעה על שני ראשיה, תוך שהוא מתבסס על העדר תשתית עובדתית מספקת. **1. מחלת הריאות:** * **העדר הוכחת ותק מספק:** התובע טען ל-40 שנות ותק, אך בעדותו התברר כי עבד בענף הדפוס 29 שנים (1985-2014). בנוסף, עדותו לגבי מועדי תחילת עבודתו בבתי דפוס שונים לא נתמכה באסמכתאות, ואף סתרה את עדותו של המעסיק, מר טננבוים, אשר העדתו נחשבה למהימנה יותר בשל ניטרליותה. * **העדר הוכחת היקף החשיפה לחומרים:** התובע לא הוכיח את תדירות מידת החשיפה לחומרים הנטענים. * **סתירה בעדות המעסיק:** עדותו של מר טננבוים סתרה באופן מהותי את טענות התובע לגבי חשיפה לחומרים כמו טינר וטרפנטין (שאינם בשימוש בבית הדפוס שלו), אופן ניקוי המכונות, שימוש בחומרים אחרים (תוספי מים, אבקה) וכן את אופן מילוי הצבע. * **סתירה פנימית בעדות התובע:** התובע סתר את תצהירו לגבי השימוש בלקה (מיכל סגור, חיבור צינורות בלבד) וחומר לניקוי לקה (שימוש פעמיים ביום, בעוד המעסיק העיד כי אינם משתמשים בו מזה שנים). * **עדות יחידה של התובע:** בית הדין הדגיש כי בהעדר ראיות נוספות, עדותו של התובע מהווה עדות יחידה של בעל דין, המחייבת זהירות יתר. * **מסקנה:** בהעדר תשתית עובדתית מתאימה להוכחת חשיפה לחומרים מסוכנים, אין מקום להעביר את עניינו של התובע לבחינת מומחה רפואי. **2. הליקוי בגב:** * **סתירה לגבי הרמת משאות:** התובע טען להרמה חוזרת ונשנית של משטחים וגיליונות כבדים, אך בעדותו הודה בשימוש במלגזה, מה שסותר את הטענה. * **אופי העבודה לא הוכח כתנועות חוזרות ונשנות:** בית הדין קבע כי אופי עבודת הדפוס, הכוללת הפעלת מכונות, השגחה ובקרה, ובמקרה זה אף חלוקת עבודה עם עוזר דפס, אינו מהווה תנועות חוזרות ונשנות. המכונות תוארו כחדישות שהופעלו באמצעים טכנולוגיים, והעבודה הידנית הייתה מוגבלת. * **העדר הוכחת תנועות חוזרות ונשנות:** התובע לא הוכיח כי נדרש להתכופף ולהתרומם באופן חוזר ונשנה במהלך כל היום. **היבטים משפטיים חדשניים או מרכזיים בפסק הדין:** * **יישום מחמיר של דרישות הוכחה בתורת המיקרוטראומה:** פסק הדין מדגיש כי גם כאשר מדובר בחשיפה לחומרים, יש להוכיח תשתית עובדתית מוצקה של חשיפה "חוזרת ונישנית", מהות החומרים ומידת החשיפה. התעלמות מדרישות אלו, גם אם עשויה להיות הקלה ראייתית בהיקף החשיפה, אינה פוטרת את התובע מהוכחת היסודות העובדתיים הבסיסיים. * **הגבלת תחולת ההקלה הראייתית:** פסק הדין מבהיר כי ההקלה הראייתית האפשרית במקרים של חשיפה לחומרים אינה משמעותה הזנחה של יסודות עילת המיקרוטראומה. חשיפות ספורדיות ולא מהותיות עדיין לא יזכו להכרה. * **חשיבות עדות עד ניטרלי:** בחירה של בית הדין בעדותו של מעסיק (מר טננבוים) כעדות מהימנה וניטרלית על פני עדותו של התובע, אשר לא נתמכה בראיות נוספות, מדגישה את החשיבות של ראיות מסייעות ועדויות אובייקטיביות. * **זהירות מיוחדת בעדות יחידה של בעל דין:** פסק הדין מציג את הכלל בדבר הזהירות הנדרשת בעת קבלת עדות יחידה של בעל דין, ומיישם אותו במקרה זה, תוך הדגשת ההשלכות של אי-הוכחת הנטל על התובע. * **הפרדה ברורה בין קביעת תשתית עובדתית לבין הערכה רפואית:** בית הדין מבהיר כי בשלב קביעת התשתית העובדתית, אין הוא נדרש למסמכים רפואיים או חוות דעת מומחים, ומסיבה זו לא התייחס לטענות התובע הנסמכות עליהם. **סיכום** פסק הדין דוחה את תביעת התובע להכרה במחלתו ובליקוי בגבו כפגיעות עבודה. בית הדין קבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח תשתית עובדתית מתאימה, הן ביחס לחשיפה לחומרים כימיים והן ביחס לביצוע תנועות חוזרות ונשנות, וזאת בשל סתירות בעדותו, העדר ראיות מסייעות, והעדר מהימנות מספקת לעדותו היחידה. לאור האמור, לא התקיים הבסיס להעברת הטיפול לבחינה רפואית.