עת"א 17971-02-12

תקציר

העותר, אסיר שהורשע בפשע חמור, ביקש רשות להתראיין לתקשורת. רשות השידור ביקשה לראיין את העותר בנוגע להתערבות ערכאת הערעור בקביעותיו של בית המשפט הפרוצדורלי, אך שירות בתי הסוהר דחה את הבקשה. העותר טען כי זכותו לחופש ביטוי צריכה לגבור על החלטת השב"ס, ואילו שב"ס נימק את שלילתה בנימוק של שמירה על הביטחון, הסדר והמשמעת בכלא, לצד מניעת פגיעה ברגשות משפחת הקורבן. בית המשפט הכיר בזכותו של העותר לחופש ביטוי גם מאחורי סורג ובריח, אך הדגיש כי מדובר בזכות יחסית. לאחר ששקל את ההגשות ועיין בחומר מודיעיני חסוי, הגיע בית המשפט למסקנה כי משקלם המצטבר של האינטרסים המוגנים, לרבות הפגיעה הפוטנציאלית במשפחת הקורבן והסיכונים המודגשים בהערכת המודיעין, גובר על זכותו של העותר לביטוי. בית המשפט מצא כי הראיון עלול להגביר את האלימות ולפגוע באינטרסים ציבוריים. בנוסף, העותר עדיין יכול היה להביע את רגשותיו בעקיפין באמצעות דובר או ייצוג משפטי. לפיכך דחה בית המשפט את העתירה ואישר את החלטת שב"ס לדחות את הבקשה לראיון.