פ"ה 25457-11-22

תקציר

העובד במקרה זה הגיש בקשה לסעד זמני לחזרה למשמרות עבודה לאחר ששובץ למשמרות בוקר למשך שלושה חודשים בלבד. עם זאת, בית הדין דחה את הבקשה לסעד זמני ונעתר לבקשת המעסיק לפיטורים. בית הדין מצא כי העובד לא הציג זכות לכאורה להיות משובץ למשמרות ולא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה עמו. זאת ועוד, איחורו של העובד בהגשת הבקשה - שחל שלושה חודשים לאחר השינוי בלוח הזמנים של עבודתו - נתפס כפגיעה במתן צו המניעה. גם בקשת העובד להשבת פרמיות נדחתה, שכן בית המשפט קבע כי ניתן לטפל בעניין באופן כלכלי באמצעות ההליך העיקרי, ולא באמצעות צו זמני. בית הדין גם הטיל ספק בתום לבו של העובד בהגשת הבקשה, וציין כי הוא נמנע מלגלות עובדות מהותיות, לרבות הליכים משמעתיים המתנהלים נגדו. לבסוף, בשל התנהלותו של העובד לאורך כל ההליך וחוסר ההצדקה בבקשתו, הורה לו בית הדין לשאת בהוצאות המעסיק בסך 6,000 ₪. בהחלטה הודגש כי מדובר בפסק דין מקדמי ולא קבע תקדימים להליך העיקרי.