ע"פ 1182/99

תקציר

הפרשה עוסקת ברכישתה של ד"ר ניסן פרמינגר בע"מ בשנת 1980 על ידי פרומדיקו של טבע וארוטף של משקיעים זרים. העסקה פיצלה את עסקיה של פרמינגר לנכסים מוחשיים (שנרכשו על ידי פרומדיקו) וזכויות סוכנות (שנרכשו על ידי ארוטף). ארוטף מינה את פרומדיקו כמפיץ, ועמלות מיצרנים זרים עברו לארוטף. בית המשפט המחוזי מצא מצגי שווא בפיצול זכויות הסוכנות וההפצה, וטען כי ארוטף היה סוכן פסיבי וכי פרומדיקו פעלה כסוכנת האמיתית. היא הרשיעה את פרומדיקו ומנהליה בהעלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, הן בגין אי דיווח על הכנסות והן בגין אי ניכוי מס במקור. בית המשפט שקל תכנון מס שתוצאתו עסקה מלאכותית שאינה תואמת את המציאות העסקית. עם זאת, בית המשפט העליון, בהסתמך על עקרון החוקיות וכוונתם הכנה של החוזים, קבע כי המבנה החוזי היה אמיתי, לא פיקטיבי או מטעה בזדון. היא הגיעה למסקנה כי היסוד הנפשי הדרוש להרשעה לפי דיני העלמת מס לא התקיים. לפיכך, בית המשפט העליון זיכה את הנאשמים בשל היעדר הוכחה מספקת לכוונה פלילית, ונמנע מלהכריע בפרטי חבות המס.