ת"א 41237-06-10

תקציר

התובעת, חברה לטיפול בפסולת, סיפקה שירותי איסוף וסילוק פסולת לעירייה הנתבעת בשני חוזים רצופים. החוזה הראשון נמשך מ-2005 עד 2009 והשני מ-2009 עד 2010. העירייה שילמה לתובע עבור החוזה הראשון עד מרץ 2008 אך לא שילמה עבור החוזה השני. העירייה טענה כי שילמה לתובע ביתר ורשאית לנכות סכומים אלה מתשלומים עתידיים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העירייה הסכימה לשלם 15% נוספים עבור החוזה הראשון ושילמה תוספת זו ללא התנגדות במשך למעלה משנתיים. בית המשפט קבע כי אי עמידתה של העירייה בהליכי החתימה הנדרשים לפי סעיף 203 לפקודת העיריות הופכת את ההסכם המשלים לבלתי חוקי. עם זאת, בית המשפט הורה לעירייה לשלם את מלוא התוספת משום שנציגיה יצרו רושם ברור כי התוספת תכובד, והתובע הסתמך על הבנה זו. באשר להתקשרות השנייה טענה העירייה כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא עמדה בזמני איסוף הפסולת שנקבעו והעסיקה קבלן משנה ללא היתר. החוזה איפשר לעירייה לנכות תשלומים במקרה של ליקויים, אך רק על פי טבלת הפיצויים המוסכמת מראש. בית המשפט מצא כי העירייה לא פעלה לפי הנהלים החוזיים לניכויים ולא הוכיחה נזקים או הוצאות כלשהם שנבעו מההפרות הנטענות של התובע. תחת זאת, העירייה פעלה בחוסר תום לב בכך שהמשיכה את ההתקשרות עם התובעת למרות שירותיה הלקויים לכאורה. בית המשפט גם מתח ביקורת על העירייה שלא ביטלה את החוזה אם ראתה במעשיו של התובע הפרה. ככלל, בית המשפט הטיל על העירייה את האחריות למחלוקות החוזיות והורה לה לשלם לתובעת את מלוא התמורה עבור שירותיה, בניכוי ניכויים בגין הפרות מוכחות. הסכום הכולל שחבה העירייה לתובע, לאחר חישובים בהתחשב בשיעורי המע"מ המשתנים במהלך תקופות החוזה, נקבע על סך של 2,565,856 ₪. לאחר בחינת ההפסדים הנטענים, הגיע בית המשפט למסקנה כי על העירייה לשלם לתובע סך של 2,545,856 ₪, כולל ריבית והוצאות משפט.