תו"ב 55421-10-21

תקציר

הנאשם הורשע בעבירה על סעיף 246 לחוק התכנון והבניה בכך שלא ציית לצו שיפוטי להתאמת תוספת לבניין שלו לדרישות היתר בנייה קודם, לרבות שימוש בחומרי בנייה ספציפיים, בתוך פרק זמן מוגדר. מדובר בעבירה שנייה של אי ציות, שכן הנאשם הורשע בעבר באי ציות לאותה צו. בכתב האישום צוין כי לנאשם ניתנו ארכות לקיום אך הוא לא ציית לצו עד למועד מאוחר הרבה יותר. בית המשפט מצא מספר נסיבות מקלות. ראשית, הנתבע השיג היתר בניה לתוספת, והפער היחיד היה השימוש בחומרי בנייה שונים, אשר לטענת הנתבע היה נחוץ על מנת לאפשר ביצוע תמ"א למבנה. שנית, תקופת אי הציות המיוחסת לנאשם התרחשה במהלך גל הקורונה הראשון, במהלכו טען הנאשם כי ניסה ללא הצלחה לפנות לרשויות הרלוונטיות להארכת המועד. שלישית, בית המשפט מצא כי הנאשם לא קיבל הודעה כדין על הצו לפני הגשת כתב האישום, דבר המהווה אי עשיית צדק טבעי. עם זאת, טענת הנאשם כי כתב האישום הוגש בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה לא התקבלה. בית המשפט התחשב בערך החברתי שנפגע מהעבירה, בנסיבות המקלות ובמדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, וקבע את טווח הענישה בין 5,000 ל-25,000 ₪. בהתחשב בהמשך העבירה ובהודאתו של הנאשם באשמה, גזר בית המשפט על הנאשם קנס בסך 6,000 ₪, מחציתו על תנאי, והוציא צו דחייה לשנה. בית המשפט אף הורה לנאשם לחתום על התחייבות שלא לבצע עבירות נוספות לפי חוק התכנון והבניה, והוצא צו הריסה או התאמה חדש לבנייה המדוברת, תוך הבהרה לגבי ההשלכות של אי עמידה. לנאשם ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.