ת"א 29426-04-21

תקציר

הסכסוך בין השוכרים למשכיר החל כאשר האחרון שלח לראשון הודעת ביטול לאחר שהשוכרים לא שילמו דמי שכירות במשך מספר חודשים. השוכרים טענו כי אי התשלום היה כדין על פי מספר הוראות הקבועות בחוק השכירות וההלוואות, ולכן הודעת הביטול אינה תקפה. בינתיים הגיש המשכיר תביעה נגדית לפינוי דמי שכירות בשל אי תשלום דמי שכירות. בית המשפט פסק לטובת השוכרים בשני המקרים. ראשית, נקבע כי לא ניתן היה לצפות באופן סביר כי השוכרים ישלמו דמי שכירות עד סוף אפריל 2021 משום שעד למועד זה הם טרם השתלטו על הקרקע בשל חפציהם של השוכרים הקודמים שעדיין נמצאים במקום, ומשום שבקרקע נפלו פגמים משמעותיים שפגעו בשימושיותה. עוד קבע בית המשפט כי המשכיר לא תיקן ליקויים אלה בתוך פרק זמן סביר, למרות שהסכים לכך. משכך, אי התשלום של השוכרים עד למועד זה היה כדין לפי סעיפים 9(א)(2) ו-15(א) לחוק השכירות וההלוואות. כמו כן, בית המשפט שיבח את תום הלב של השוכרים בניסיון להגיע לפשרה עם המשכיר וציין את אינטרס ההסתמכות המשמעותי העומד על הפרק. שנית, בית המשפט קבע כי גם אי תשלום דמי השכירות על ידי השוכרים ממאי 2021 ועד אוגוסט 2021 היה כדין. הראיות הראו כי בעל הבית הסכים לשאת בעלויות תיקון הקרקע, אך לא עשה כן, למרות שאישר את התוכניות ואת העלויות הנלוות. כתוצאה מכך, השוכרים שילמו עבור העבודות בעצמם וניכו את העלות משכר הדירה של ארבעה חודשים. בית המשפט קבע כי ניכוי זה היה חוקי משום שההסכם המאוחר בין הצדדים בנוגע לעלויות התיקון הפך את ההסכם המקורי – שכלל סעיף האוסר על קיזוז – ללא רלוונטי. בנוסף, מצא בית המשפט כי התנהלות המשכיר מעידה על חוסר תום לב, וכי אין אינטרס חוזי לאכוף את איסור הקיזוז בנסיבות אלה. לסיכום, בית המשפט נתן תוקף להסכם השכירות ודחה את התביעה שכנגד לפינוי דמי שכירות, והורה על המשך ביצוע ההסכם החל מיום 1.5.2021. כמו כן חויב המשכיר לשלם לשוכרים 60 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.