ת"פ 1310-04-11

תקציר

לשופטת, מיכל ברק נבו, לאחר בחינה מדוקדקת של מכלול הראיות שהוצגו במשפט, לא נותר ספק כי שני הנאשמים, אותם היא מכנה נאשם 1 ונאשם 2, קשרו קשר יחד להעביר במרמה את הבעלות בשתי דירות לנאשם 1. השופט מתאר את חוסר העקביות והסתירות בעדויות הנאשמים, ומציין כי הן אינן אמינות וסותרות ראיות אחרות. כך למשל, עדויותיהם של המתלונן, דורון בן עמי, ועו"ד יגאל אלטשטטר בדבר הניסיונות להסדיר את הסכם השכירות של הנתבע 1, סותרות את טענת הנתבע 1 כי הדירה נמכרה לו בחודש אוגוסט 2005. זאת ועוד, השופט מציין כי הנתבע 1 לא הביא כל ראיה לתשלום עבור הדירות, והסבריו לגבי ההיבטים הכספיים של המכירה הנטענת היו מתחמקים וסותרים. היא מתייחסת גם למסמכים המזויפים, לרבות הסכמי המכר ומסמך אישור, וציינה כי הסברי הנתבעים בנוגע למסמכים אלה אינם מתקבלים על הדעת. על סמך מכלול הראיות מגיע השופט ברק נבו למסקנה כי נאשם 1 ניסה במרמה לקבל בעלות על הדירות וכי נאשם 2 היה שותף מלא לעבירות אלה. היא מצאה את שני הנאשמים אשמים במספר עבירות, כולל קשירת קשר לביצוע פשע, מתן עדות שקר, זיוף ראיות וזיוף מסמכים. עוד קבע השופט כי העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות, לרבות ניצול מערכת המשפט וניצול זקנתה של המתלוננת. פסק הדין ניתן ביום 10.3.2013 בנוכחות הצדדים.