עת"מ 51221-03-23

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה המנהלית שערערה על ההחלטה המנהלית בדבר זכאותו של העותר להנחה בארנונה. בית המשפט קבע כי הליך קבלת ההחלטות היה ראוי וסביר, וקביעתו של המשיב בדבר חלקו של העותר בהנחה בארנונה על בסיס חלקו היחסי בנכס הייתה מוצדקת מבחינה משפטית. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה לעיריות בקביעת חיובי ארנונה ואת העיקרון לפיו פטורים והנחות הם חריגים. העותר, שהיה הבעלים המשותף של הנכס עם הוריו, היה זכאי להנחה על בסיס מאפייניו האישיים, ובית המשפט הסכים לעמדת המשיב כי זכאות זו חלה רק על חלקו היחסי בנכס. בית המשפט קיבל גם את גישתו של המשיב לקביעת שטח הדירה הזכאית להנחה, אשר החריגה את הוריו ואחיו של העותר, שכן הם לא היו תלויים בו. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב או שרירותיות בהחלטת המשיב והורה לעותרת לשלם למשיב הוצאות מופחתות. ההחלטה הבהירה את פרשנות חוקי המס והדגישה את הצורך לשמור על שוויון ולהימנע מאפליה בנשיאה בנטל המס.