ת"א 25232-08-18

תקציר

התובע, עובד הקבלן, תבע את הקבלן ואת בעל המפעל בו עבד בגין רשלנות שגרמה לו לחבלות. הראיות הצביעו על אחריותו של הקבלן כמעסיק שלא נקט אמצעים סבירים להגנה על העובד, לרבות היעדר הדרכות בטיחות, פיקוח ואספקת ציוד מגן. בעל המפעל, שהזמין את העבודה ופיקח על התוצרת, חלק גם הוא באחריות לתאונה שכן הייתה להם שליטה על העבודה והם יכלו לחזות את הסיכונים אך לא פעלו להפחתתם. הקבלן נמצא אחראי בעיקר (85%) בשל יחסי עובד-מעביד ישירים עם התובעת ורשלנותו בענייני בטיחות. אחריותו של בעל המפעל יוחסה לרשלנותו בפיקוח על בטיחות העבודות שנעשו בשטחו, למרות ששכרה קבלן עצמאי לביצוע העבודה. התובע לא נמצא אשם תורם. בית המשפט מינה שני מומחים אשר קבעו בהתאמה 15% נכות פיזית לצמיתות ו-15% נכות נפשית לתובע. נכות תפקודית של התובע נקבעה אפוא בשיעור של 27.75%. בית המשפט חישב את נזקי התובע, לרבות אובדן הכנסות בעבר ובעתיד, אובדן פנסיה, כאב וסבל, סיוע מצדדים שלישיים והוצאות בעבר ובעתיד, שהסתכמו בסך 1,582,207 ₪. לאחר התחשבות בתשלומים המהוונים מהמוסד לביטוח לאומי, חויבו הנתבעים לפצות את התובע בסך של 233,971 ₪ ביחד ולחוד, כאשר הקבלן אחראי ל-85% ובעל המפעל ל-15%. הקבלן, כצד שלישי, חויב לשפות את בעל המפעל בגין כל סכום שישולם לתובע. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.