בש"פ 8150/99

תקציר

בית המשפט העליון דחה בקשה למתן רשות ערעור ועתירה נוספת לדיון נוסף. המבקש טען כי האיחור במתן פסק הדין בכתב צריך להאריך את המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף, אך בית המשפט לא הסכים. בית המשפט קבע כי יש לנקוט בגישה מחמירה להארכת המועד להגשת עתירות כאלה כדי לשמור על תוקפם של פסקי דין סופיים. למרות שבית המשפט הכיר מעת לעת באי מתן פסקי דין כסיבה מיוחדת להארכה, במקרה זה פסק הדין היה ברור וקצר, והמבקש יכול היה להכין את העתירה מיד לאחר ביצועה. יתר על כן, המבקש קיבל את פסק הדין בתוך תקופת 15 הימים אך לא פעל על פיו. לפיכך, אי מתן פסק הדין בתוך תקופה זו לא נחשב כסיבה מיוחדת להארכה, והבקשה נדחתה. החלטה זו מדגישה את חשיבות המהירות בערעור על פסקי דין של בית המשפט העליון ואת הנסיבות המצומצמות שבהן ניתנות הארכות. המבקש חויב בהוצאות המשיב.