רע"א 4299/23

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט בקשות רשות ערעור על החלטה קודמת בדבר גילוי מסמכים ומידע בהליך משפטי. בתחילה ניגש בית המשפט לבקשות כאילו כבר הוגשו ערעורים לפי הכללים המותרים. הסוגיות העיקריות נגעו להשגות המבקשים הנוגעות למסמכים שלטענתם עוכבו שלא כדין על ידי המשיבים, שהצהירו כי מסמכים מסוימים אינם ברשותם. בהתבסס על עקרונות משפטיים קיימים, בית המשפט לא מצא כל פגם בכך שבית המשפט קמא דחה את תלונת המבקשים על מסמכים שלא נחשפו ועל שאלות שלא נענו ונמצאו בלתי רלוונטיות. בית המשפט הדגיש כי יש לקבוע רלוונטיות ראויה שתאפשר הן לצדדים והן לכל ערכאה בודקת להבין את בסיס ההחלטה, ותסייע לשופט להגיע לתוצאה נכונה. עוד צוין בפסק הדין כי החלטות בתי המשפט קמא בעניין הרלוונטיות מתקבלות בדרך כלל, אלא אם כן קיימת סיבה ברורה לשנותן. במקרה דנן, דחיית הבקשות למסמכים נוספים על ידי בית משפט קמא נבעה בעיקר מרצון לזרז את ההליכים בשל הזמן שחלף, אשר שופט הערעור מצא כי אינו מספיק לדחייה גורפת. ההחלטה התקבלה בחלקה לטובת המבקשים, בכך שהחזירה את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך בירור נוסף אילו מסמכים ושאלות רלוונטיים, למעט אותם מסמכים שהמשיבים הצהירו כי אינם זמינים למרות בדיקת נאותות. הערעורים התקבלו אפוא בחלקם, והמשיבים חויבו בהוצאות המשפט של המבקשים בסך 3,000 ₪.