ת"א 10326/97

תקציר

השופטת קבעה כי יש לקבל באופן חלקי את תביעת התובעים נגד כל אחד מהנתבעים - בנק פאג"י, בנק דיסקונט, ויניק ואיילון ביטוח. באשר לבנק פאג"י, השופט מצא את הבנק התרשל בכך שאישר מתן אשראי מעבר להלוואת "הגישור" הראשונה לעיזבון אביהם המנוח של התובעים. הבנק היה צריך להעלות חשדות כבדים לגבי התנהלותו של מנהל העיזבון לאחר שחלפו עשרה ימים מההלוואה הראשונה, ולהימנע ממתן אשראי נוסף ומוגדל מבלי לבקש הכוונה מהיורשים או מהאפוטרופוס הכללי. עם זאת, פאג"י לא הייתה אחראית להעברת כספים מחשבון העיזבון לבנק דיסקונט, וגם לא למקדמה של מנהל העיזבון בגין שכר טרחת עורך דין. עוד קבע השופט כי לא נפל כל אשם תורם מצד היורשים באי מעקב אחר חשבון העיזבון. בנק פאג"י חויב לשלם לתובעים פיצויים, וכן שכר טרחת עורכי דינם, שיחושבו בהמשך. באשר לבנק דיסקונט, השופטת מתחה ביקורת על הבנק שלא הטיל ספק בהעברת כספים על ידי מנהל העיזבון מחשבון נאמנות לחשבונו הפרטי, דבר המהווה הפרת אמונים מובהקת. הבנק היה צריך לבקש הסברים, ובהיעדרם סירב לבצע את העסקאות או דיווח עליהן לבית המשפט או לאפוטרופוס. השופט הורה לבנק דיסקונט לשלם לתובעים סכום של 1,832,068 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאפריל 1996 ועד לתשלום, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהסכום שנפסק. השופט מצא גם את ויניק, עוזר מנהל העיזבון, אחראי לנזק שנגרם ליורשים כתוצאה מהפקדת התמורה ממכירת דירה בחשבונו האישי של מנהל העיזבון. הסברו של ויניק כי הוא בסך הכל ביצע פקודות ולא הבין את השלכות מעשיו לא התקבל. עם זאת, השופט לא מצא אותו התרשל בביצוע פעולות אחרות בהוראת מנהל העיזבון או אחראי על פי דיני השותפות למעילה של מנהל העיזבון. ויניק חויב לשלם לתובעים 170,449 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממאי 1996, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום שנפסק. איילון ביטוח, מבטחת האחריות המקצועית של ויניק, פסקה לשפות אותו בגין הסכום שנגבה ממנו, כולל ההוצאות שנפסקו. ככלל, פסק הדין של השופט קבע כי הנתבעים אחראים באופן חלקי למעילה בכספי הירושה של התובעים, כאשר רשלנות והפרת אמונים היו העילה העיקרית לחבותם.