תמ"ש 28232-03-16

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת, בטענה כי חתמה על תצהיר מתנה בנסיבות מטעות. לטענתה, הוצג בפניה מידע כוזב בדבר שווי הכנס והחובות המגיעים לו, וכי מצבו הקשה של הנתבע הותיר אותו ללא קורת גג. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה לגבי נסיבות החתימה על התצהיר. השופטת מצאה את גרסת הנתבעת מהימנה יותר, וסברה כי התובעת הבינה את מהות המסמכים עליהם חתמה וכי עמדתה השתנתה רק לאחר שנודע לבעלה וילדיה על המתנה. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובעת לא זימנה את עו"ד ניומן, שנכח בעת החתימה על התצהיר, דבר שיכול היה לסייע בהוכחת טענתה כי לא הבינה את המסמך. השופטת התייחסה גם לשיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, וציינה כי התובע ידע על כתב הוויתור חצי שנה לפני פיטוריו של עד מפתח, דבר שהשפיע על יכולתו של הנתבע לבסס את הגנתו. השופטת התייחסה להיבטים המשפטיים והסבירה כי התצהיר מהווה מתנה גמורה ואינו נתון לטענות על התנהגות מחפירה. בנוסף, היא לא נחשבה לעסקת ירושה עתידית, שהייתה אסורה על פי חוק הירושה. השופטת הדגישה כי התצהיר היה עסקת מתנה ספציפית ולא היה כרוך בוויתור על זכויות הירושה של התובעת. יתר על כן, ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנכלל בתצהיר נחשב כמחזק את מעמדו, ומהווה ויתור בכתב על הזכות לחזור בו מהמתנה. השופטת דחתה גם את טענת התובעת כי תצהיר הסתלקות מירושת אביה אינו תקף מאחר ונחתם לפני מתן צו הירושה. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 30,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.