ת"א 19/92

תקציר

התובע, חבר האגודה השיתופית הנתבעת, תבע סכומי כסף מסוימים מהנתבעת. הסכום הראשון, עליו לא חלקה הנתבעת, התבסס על כרטיס החשבון של התובע שהראה יתרה לטובתו בסך 19,830.92 ₪. הסכום השני נבע מטענת התובע כי שילם לבנק סך של 150,000 ₪ כערב לחובות הנתבע, אך הנתבע זיכה את חשבונו בסכום נמוך מהמוסכם. הסכום השלישי נבע מהסדר בין התובע לנתבע לחייב את חשבונו במיליון ₪ ולזקוף את אותו הסכום לחשבון אביו; התובע טען כי הנתבע גבה מחשבונו סכום עודף. הנתבע טען כי התביעה התיישנה ודינה להידחות. הם גם הפריכו את טענות התובע בדבר האשראי הלא מספיק והחיוב המופרז. לחילופין, הנתבע חלק על חישובי התובע. בית המשפט מצא כי התביעה בדבר היעדר אשראי מספיק נדחית על פי חוק, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה. אלא שהתביעה בדבר חיוב מופרז הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות והייתה ראויה. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים ומצא כי הנתבע אכן גבה מחשבונו 1,351 ₪ יותר מהמוסכם. עוד ציין בית המשפט כי מדובר בטעות והתובעת לא פעלה בתום לב בכך שסירבה לתקן את המצב. עם זאת, התובע היה זכאי לקבל בחזרה את הסכום שנגבה ביתר, אשר בית המשפט החליט כי יש לחשב על פי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. בנוסף לסכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 19,830.92 ₪, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 1,351 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק ממועדי פסק הדין. כמו כן פסק בית המשפט לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.