ע 29/10

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעור על החלטת בית הדין הצבאי בעניינו של חייל שהורשע בהחזקת סם מסוכן בבסיסו הצבאי בעת שריצה עונש מאסר בגין עבירת משמעת קודמת, וכן בסירוב לעבור בדיקת סמים. ערכאת הערעור מצדדת בקביעתו של בית משפט קמא, בקובעה כי די היה בראיות שהוצגו כדי להוכיח מעבר לספק סביר כי הסם היה של המערער והיה ברשותו מלכתחילה, ולא נשתל במהלך החיפוש. השופטים מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא כי החדר בו נמצאו הסמים היה נגיש לאחרים, אך אין בכך כדי להטיל ספק במסקנה כי הסמים שייכים למערער, בהתחשב באופן החיפוש בחפציו האישיים. גם טענות ההגנה בדבר סתירות בעדויות החוקרים ואי תיעוד נאות של החיפוש נדחות, שכן השופטים מוצאים אותן כחסרות מהותיות ואינן מצדיקות התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. זאת ועוד, השופטים קובעים כי מחדלי החקירה אינם גוברים על יתר הראיות נגד המערער, לרבות התנהגותו במהלך החיפוש והחקירה, וסירובו לעבור בדיקת סמים. לפיכך, הרשעתו של המערער מתקבלת. באשר לעונש, מוצא בית המשפט כי החלטת בית משפט קמא הייתה סבירה ומידתית ביחס לחומרת העבירות, ודוחה את בקשת ההגנה להפחיתו עוד יותר. משכך, הערעור נדחה בשני חלקיו, והמערער נדרש לרצות את עונשו.