ת"א 23507-03-20

תקציר

התובע, עובד סופה לוגיסטיקה, הגיש תביעה נגד מעסיקיו וחברת הביטוח שלהם (נתבעים 1 ו-2) ויצרן משאית אותה פרק בעת התאונה (נתבע 3), בטענה כי פציעתו נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים. התובע טען כי נפל מהמשאית עקב שיפוע פתאומי של הרמפה בעת פריקת הסחורה, מה שהוביל לנזק גופני חמור. עם זאת, השופט מצא סתירות וסתירות משמעותיות בדברי התובע, היוצרים ספק לגבי נסיבות התאונה. עד ראייה, מר אזולאי, העיד כי הרמפה הייתה סטטית ומיושרת עם המשאית, דבר הסותר את גרסת התובע. יתר על כן, השופטת ציינה כי במסמכים הרפואיים והמנהליים של התובע עצמו לא הוזכרה כל תקלה או שיפוע. השופט קבע כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שכן לא היה קשר סיבתי בין הניצול הנטען של כוחה המכני של המשאית לבין נפילת התובע. הרמפה הייתה סטטית ומיושרת עם המשאית, ולכן הנפילה לא נבעה משימוש או כוח מכני של הרכב. לפיכך, התביעה נגד הנתבע 3 נדחתה. באשר לתביעת הנזיקין נגד הנתבעים 1 ו-2, הדגישה השופטת כי גרסת התובע לאירועים, כמפורט בכתב התביעה, אינה מדויקת, וכי בהודעה לא נטען לפגמים או מפגעים אחרים במשאית. השופטת התייחסה לפרשת חיון והדגישה כי שקרים הנוגעים לענייני ליבה צריכים להוביל לדחיית התביעה. השופט הגיע למסקנה כי אל לו לבתי המשפט לסייע לתובעים לקבל פיצוי על סמך פרטים לא מדויקים. לפיכך, התביעה כולה נדחתה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.6.2022.