תו"ב 48095-05-10

תקציר

הנתבע הודה בסגירת שתי מרפסות, אחת של 22 מ"ר והשנייה של 16 מ"ר, ללא היתר בניה, בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. השופט פירט את הערכים החברתיים הנפגעים מעבירות מסוג זה ואת השפעתם המזיקה על שלטון החוק. הוא גם התווה את מדיניות הענישה בעבירות תכנון ובנייה, הנותנת עדיפות להרתעה. נוכח הפגיעה המתונה במקרה זה ובהיעדר תכנון מוקדם או רווח כספי, קבע השופט כי טווח הענישה המתאים הוא קנס של 3,000 עד 8,000 שקל. בהתחשב בהודאתו של הנאשם באשמה ובהיעדר נסיבות מקלות או מחמירות, הטיל השופט קנס בסך 4,500 שקל, שישולם בתשלומים, והתחייבות חתומה בסכום זהה. בנוסף, הוטל על הנאשם להרוס את המבנים הבלתי חוקיים בתוך שנה, וצו זה נרשם בפנקסי המקרקעין. השופט גם דחה את בקשת התביעה לחייב את הנאשם בתשלום אגרה בסך 2,733 שקל, והסביר כי אין מדובר בקנס אלא באמצעי המותר בחוק. הנתבע חויב בתשלום אגרה זו, המוסדרת בתקנות התכנון והבניה. כמו כן, הבהירה השופטת כי אין סתירה בטענות התביעה בנוגע לאגרה. לבסוף הודיע השופט לנאשמים על זכותם לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 45 יום.