פ"א 43975-08-14

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת האם חברת חוצה ישראל, חברה ממשלתית האחראית על סלילת כביש 6, זקוקה להיתר בנייה מוועדה מקומית כדי לסלול את קטע 3 לכביש, או שניתן לבצעו על בסיס תמ"א ללא היתר. העבודות על קטע זה הופסקו בצו הפסקה מנהלי שהוציאה הוועדה המקומית, עליו ערערה החברה לבית המשפט לעניינים מקומיים, אך נדחתה. לפיכך, החברה ערערה ישירות לבית המשפט העליון. התמ"א/31א/3 היא תוכנית מתאר ארצית מפורטת שאושרה על ידי מוסד תכנון ארצי, המגדירה את סלילת כביש 6 וקובעת כי הוא רשאי להוציא היתרים. לטענת בית המשפט העליון, התכנית עצמה משמשת כהיתר בנייה, והחברה אינה נדרשת לקבל היתר נוסף מהוועדה המקומית. בית המשפט מצא כי צווי ההפסקה המנהליים שהוציאה הוועדה המקומית היו פגומים, שכן הם נעדרו תאריכים ופרטים מוגדרים כנדרש בחוק. זאת ועוד, גם טענת הוועדה המקומית כי החברה לא הודיעה להם הוכחה כלא נכונה. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הוועדה המקומית וציין כי הם הוציאו צווי הפסקה מרובים בעילות שונות, המצדיקים בדיעבד את מעשיהם. היא הגיעה למסקנה כי הערעור מבוסס היטב, דחתה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וביטלה את צווי ההפסקה המנהליים, ואפשרה לחברה לחזור לעבודה באופן מיידי על בסיס התמ"א. עוד ציין בית המשפט כי אלמלא היה מדובר בהליך פלילי, היה גובה מהוועדה המקומית הוצאות משמעותיות בגין הוצאת צווי הפסקה זרים.