עת"מ 48961-09-14

תקציר

העתירה מבקשת לערער על החלטת ועדת הערר בעניין היתר לעבודות בנייה בנכס משותף. העותרים טוענים כי יש להתנות את החלטת הוועדה בקבלת אישור מכלל בעלי הדירות, כאמור בחוק חיזוק דירה, וכי היה על הוועדה לדרוש התחייבות לשפות את הוועדה כנגד כל טענה. עם זאת, השופט פוסק לטובת המשיבים. בפסק הדין נקבע כי סמכותן של ועדות התכנון היא לדון אך ורק בענייני תכנון, ואין עליהן המשימה לפתור סכסוכים קנייניים. מטרתו של חוק חיזוק דירה היא להסדיר את היחסים בין בעלי הדירות ולא להטיל מגבלות על רשויות התכנון. כמו כן, החוק אינו מחייב את רשויות התכנון לקבל את אישור כל הדיירים או אישור מפקח כתנאי מוקדם למתן היתר בנייה. במקום זאת, החוק מתמקד בביצוע העבודה וקובע תנאים שיש לעמוד בהם לפני תחילת הבנייה. במקרה דנן הציגו המשיבים טענה קניינית תקפה לכאורה, וועדות התכנון היו מוצדקות לדון בבקשה להיתר מבלי לעכב את ההליך בהמתנה לפתרון סכסוכי זכויות קניין. השופט מדגיש כי החלטות הוועדות היו סבירות ולא פגעו בזכויות המובטחות בחוק חיזוק הבית. בנוסף, דרישת כתב השיפוי אינה תנאי מחייב, ושיקול הדעת של הוועדות בעניין זה נתמך. לבסוף מציינת השופטת כי כל פגם בהחלטות הוועדות אינו מצדיק את ביטולן, במיוחד בהתחשב באינטרס הציבורי בעידוד חיזוקי מבנים להגנה סייסמית. העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשאת בהוצאות עורכי הדין של המשיבים.