ת"א 34740-05-12

תקציר

בפסק דין זה תבעה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה הישראלית את אחד מבעלי המניות והדירקטורים שלה, שניהל את נכסיה בארצות הברית. התובע ביקש סעד זמני, אשר ניתן על ידי בית המשפט, המחייב את הנתבע למסור מסמכים וכספים לחברה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה העיקרית משום שהסעד הזמני כבר מומש, אך השופט קבע כי עדיין ניתן להמשיך בתביעה מאחר שההחלטה על הסעד הזמני היא זמנית ואילו פסק הדין המבוקש הוא קבוע. הנתבע גם ביקש לעכב את התביעה משום שהתקיים הליך מקביל בבית משפט בניו יורק, אותו הגיש התובע קודם לכן, והעלה סוגיות דומות. השופט הסכים והחליט לעכב את ההליכים בישראל עד שבית המשפט בניו יורק יכריע בתביעה שם, שכן ההליך בניו יורק כרוך באותן שאלות מהותיות וקבלת טענת התובע שם תייתר את התביעה הישראלית. עוד ציינה השופטת כי ניהול שני הליכים מקבילים יגרום לטרחה מיותרת ולסיכון של החלטות סותרות. מאחר שהתובע כבר קיבל סעד זמני, ובהתחשב בכך שההליך בניו יורק הוגש ראשון, החליט השופט כי דחיית התביעה הישראלית לא תגרום לתובע כל נזק, בעוד ניהול הליך בודד בניו יורק יחסוך זמן ומשאבים לשני הצדדים. התיק נקבע לעדכון ביום 10.3.13, והתובע חויב בסכום של 15,000 ₪ בגין הוצאות הנתבע בקשר עם הבקשה.