ת"א 43575-05-12

תקציר

התובעים, יורשיו של שפיק שחאדה, הגישו תביעה בטענה כי ההסכם שערכו עם הנתבעים למכירת חלקם בנכס אינו תקף. לטענתם, ההסכם נחתם תחת לחץ וכפייה מצד סלים, שאיים עליהם ועל ילדיהם. הנתבעים הכחישו את הטענות לאיום וטענו כי המוטיבציה של התובעים הייתה לקבל פיצוי כספי גבוה יותר עבור חלקם. בית המשפט מצא את גרסאות התובעים לאירועים בלתי עקביות ובלתי אמינות, והגיע למסקנה כי החשש מהליכי עיקול משפטיים היה הסיבה להחלטתם לחתום על ההסכם. מאחר שהעיקול היה מעשה משפטי, קבע בית המשפט כי אין כפייה או איום כהגדרתם בסעיף 17 לחוק החוזים. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי רצונם של התובעים לבטל את ההסכם נבע מאי שביעות רצונם מהתנאים הכספיים, שאינה עילת ביטול תקפה. השופטת גם הזכירה את חוסר תום הלב של התובעים בהשמטת פרטים משמעותיים בעדויותיהם וקבעה כי יש לדחות את התביעה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.