עת"מ 714/07

תקציר

העותר, אזרח ישראלי שעזב את הארץ בשנת 1969 לארה"ב ושב אליה בשנת 1985, נתקל בקשיים בחידוש רישיון השהייה שלו. הרשויות הישראליות סברו כי תוקף ההיתר שלו פג בשל שהותו הממושכת בארה"ב וקבלת אזרחות אמריקאית. בעתירה נטען כי שהותו בארה"ב הייתה לצורך לימודים וכי מרכז חייו נותר בישראל. הוא גם הדגיש את הסיבות ההומניטריות להשבת ההיתר, לרבות גילו, שהותו הממושכת בישראל, הטיפול באמו החולה וקשיים כלכליים. אף שבית המשפט הכיר בקיומם של שיקולים הומניטריים מסוימים, הוא אישר את החלטת הרשויות הישראליות לדחות את בקשתו של העותר לישיבת קבע. הנימוקים שניתנו להחלטה זו כללו את שהייתו הבלתי מורשית הממושכת של העותר בישראל ואת מדיניות הרשויות להעניק היתרים במקרים חריגים בלבד. השופט הדגיש את הקושי בקביעת מדיניות למקרים כאלה ואת האחריות המוטלת על הרשויות. העתירה נדחתה, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 19.6.2008.