עת"מ 44616-02-10

תקציר

העותר, שבבעלותו חניון וקניון, ערער על חיובי הארנונה, המים והביוב שהוטלו עליהם על ידי הרשות המקומית המשיבה. המסים המדוברים הוטלו משנת 1993 ואילך. העותרת טענה כי המסים הוטלו שלא כדין וביקשה מבית המשפט לבטלם, בטענה כי יש לה הסכם עם המשיב כי החניון לא יחויב כל עוד הוא פנוי לשימוש הציבור. עוד נטען בעתירה, כי המשיב שינה את שיטת חישוב המסים שלא כדין ללא קבלת האישורים הנדרשים, כי השיעורים אינם סבירים וכי החיובים בגין הוצאות אבטחה וגבייה אינם חוקיים. באשר למסים בשנים 1993-2002 פסק השופט לטובת העותר, שכן האישומים כבר לא היו ניתנים לאכיפה. הטענות בנוגע למיסים בשנים 2003-2007 נדחו בשל השיהוי הרב של העותרת בהעלאתן. באשר למסים משנת 2008 ואילך, קבע השופט כי חלק מהשטחים המדוברים הם שטחים משותפים ויש לחייבם במס לפי התעריף הקודם. עוד קבע השופט כי על המשיב לגבות את החניון לפי שיעור המס הקודם וכי חיובי המים והביוב, דמי האבטחה והוצאות הגבייה הוטלו כדין. לבסוף, החליטה השופטת שלא להתערב בריביות המוטלות על העותר. ככלל, טענות העותר התקבלו באופן חלקי.