ת"א 46994-02-16

תקציר

בכבוד רב, **ניתוח משפטי של פסק דין ת"א 46994-02-16 עזיזי ואח' נ' החברה העירונית ראשון-לציון - לתרבות, ספורט ונופש ואח'** בית משפט השלום בראשון לציון, בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופט אבי סתיו, דן בתביעה שהוגשה בגין נזקים ופיצויים שנטען כי נגרמו לתובעים כתוצאה מסילוק התובע מחוג השחייה. התביעה התבססה על שלוש עילות מרכזיות: רשלנות, לשון הרע והפרת חוק איסור הפליה. **עילות מרכזיות ופסיקת בית המשפט:** 1. **רשלנות:** * **התקיימות יסודות העוולה:** בית המשפט קבע, תוך הסתמכות על הודאת החברה העירונית, כי התקיימו יסודות עוולת הרשלנות כלפיה, למעט יסוד הנזק. * **סיבת סילוק התובע:** אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות הייתה סיבת הפסקת פעילותו של התובע בנבחרת. בעוד שבכתב ההגנה טענה החברה העירונית כי הדבר נבע מאי תשלום, הרי שבהמשך ההליך הודה בא כוחה כי גם מחאת התובעת הייתה שיקול. בית המשפט קבע, על סמך ראיות חומריות (תמלילי שיחות, מייל), כי הסיבה היחידה לסילוקו של התובע הייתה מחאתה של אמו נגד מדיניות הקצאת המשאבים של העמותה. נקבע כי התנהלות זו אינה ראויה, במיוחד בהתחשב במעמדה של החברה העירונית כגוף ציבורי או מעין-ציבורי החב בחובות הגינות מתחום המשפט המנהלי. * **המשך היחס המשפיל:** בית המשפט דן בטענות התובעים כי התובע המשיך לקבל יחס משפיל גם לאחר שחזר לנבחרת (אי-הזמנה לאירוע חברתי, אי-שיבוץ לתחרות). נקבע כי למרות שתחושתו של התובע אותנטית, לא הוכח שמדובר בהתנהגות מכוונת. בכל הנוגע לאי-הזמנה לערב החברתי, נקבע כי הוכח שמדובר בטעות בתום לב שתוקנה. לגבי אי-רישום לתחרות, נקבע כי ההחלטה התבססה על שיקול דעת מקצועי של המאמן, ולא הוכח כי התקבלה משיקולים זרים. * **תוצאה:** התביעה בגין רשלנות התקבלה בחלקה. נקבע כי החברה העירונית (הנתבעות 1 ו-3) התרשלה כלפי התובע 2 (התובע) בסילוקו מהאימון ובסיום פעילותו בנבחרת. התביעה בגין רשלנות כלפי התובעת 1 (האם) נדחתה, שכן הנזק הנטען הוא השלכה עקיפה. * **דחיית התביעה נגד העמותה:** התביעה נגד הנתבעת 2 (העמותה) נדחתה, שכן לא הובאו ראיות למעורבותה בהחלטות הפוגעות בתובע. 2. **לשון הרע:** * **הגדרת "פרסום":** בית המשפט הרחיב בעניין הגדרת "פרסום" בחוק איסור לשון הרע. נקבע כי עצם קיום מעשה שעלול לגרום להשפלה אינו מהווה לשון הרע, כל עוד המעשה עצמו אינו כולל "פרסום" של לשון הרע, היינו העברת מסר. * **היעדר הוכחת פרסום:** נקבע כי המעשים הנטענים (סילוק מהבריכה, הודעה על הפסקת פעילות) לא עלו כדי "פרסום" של דבר מה, ובוודאי שלא הוכח פרסום לשון הרע. הדברים נאמרו לתובע באופן פרטי, ולא הוכח כי מישהו אחר שמע או הבין משהו מהאירוע. * **תוצאה:** הטענה לקיומה של עילת לשון הרע נדחתה. 3. **הפליה:** * **עילות ההפליה:** החוק אוסר הפליה מחמת גזע, דת, לאום, מין, השקפה, גיל, ועוד. התובעים טענו להפליה על רקע "השקפה" של האם, בנוגע למדיניות הקצאת המשאבים של העמותה. * **פרשנות "השקפה":** בית המשפט קבע כי לא עמדתה של התובעת היא שעמדה ביסוד ההפליה, אלא סגנון פעולות המחאה. בנוסף, נקבע כי המחלוקת שהתגלעה אינה עולה כדי "השקפה" כמשמעותה בחוק, שכן מדובר במחלוקת נקודתית וקונקרטית, ולא בהשקפה בעלת מאפיינים קבוצתיים. * **רשימה סגורה/פתוחה של עילות הפליה:** בית המשפט התייחס למחלוקת הפסיקתית בשאלה האם עילות ההפליה המפורטות בחוק הן סגורות או פתוחות, אך קבע כי גם אם תאומץ הגישה של רשימה פתוחה, נדרשת לכל הפחות השתייכות קבוצתית, דבר שלא הוכח במקרה זה. * **תוצאה:** הטענה לקיומה של עילה לפי חוק איסור הפליה נדחתה. **הנזק וסכום הפיצוי:** * **הוכחת נזק:** העילה היחידה שעמדה לתובע כלפי החברה העירונית היא רשלנות, המחייבת הוכחת נזק. התובע טען לעוגמת נפש ופגיעה ברגשות, עד כדי צורך בטיפול פסיכולוגי, אך לא הובאו ראיות לנזק קונקרטי. * **סכום הפיצוי:** בית המשפט קיבל את טענת עוגמת הנפש, אך קבע כי הסכום הנתבע מופרז. בהתחשב בנסיבות, ובפרט בפגמים בהתנהלות החברה העירונית כגוף מעין-ציבורי, נפסק לתובע פיצוי בסך 30,000 ש"ח. * **פיצוי ללא הוכחת נזק:** בית המשפט העיר, למעלה מהצורך, כי גם לו היו מתקבלות טענות התובעים בדבר זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק (לשון הרע, הפליה), לא היה הדבר מוביל לפסיקת פיצוי גבוה באופן משמעותי. **הוצאות:** * **הוצאות התובעים:** על אף שהסעד שנפסק עמד על 7.5% בלבד מסכום התביעה, בית המשפט פסק לתובעים הוצאות בסך 15,000 ש"ח. זאת, בשל טענת החברה העירונית בכתב ההגנה, שהתבררה כלא נכונה, ואשר חייבה את התובעים להשקיע משאבים בהפרכתה. * **הוצאות העמותה:** התובעים חויבו לשלם לעמותה הוצאות בסך 10,000 ש"ח. **סיכום:** פסק הדין מבחין באופן ברור בין עילות התביעה השונות. נקבע כי החברה העירונית התרשלה כלפי התובע 2 באופן שגרם לסילוקו מנבחרת השחייה, אך לא הוכחו עילות לשון הרע או הפליה. התביעה נגד העמותה נדחתה בשל היעדר הוכחות למעורבותה. בית המשפט מדגיש את חשיבות הוכחת הנזק בעילת הרשלנות, וקובע כי גם כאשר קיימות עילות המאפשרות פיצוי ללא הוכחת נזק, יש לבחון בקפידה את התקיימות יסודותיהן, ובפרט את מהות ה"פרסום" בלשון הרע והגדרת ה"השקפה" בהפליה. קביעת גובה הפיצויים נעשתה תוך התחשבות בעוגמת נפש, אך גם בחסר בראיות לנזק קונקרטי. הכרעת הדין ביחס להוצאות משקפת את הצלחת התובעים חלקית ואת נטל ההוכחה שהוטל עליהם, לצד הטענה שהתבררה כשקרית.