בג"צ 4976/02

תקציר

בג"ץ קבע כי הוראת בית הדין הרבני האזורי המעכבת את יציאתו של המשיב מהארץ אינה חוקית. פסק הדין התבסס על הימנעותו של בית הדין הרבני מלהפעיל באופן סביר את סמכותו ולאזן כראוי בין הערכים, העקרונות והאינטרסים הרלוונטיים. בעוד שבית המשפט הכיר בחשש הלגיטימי בדבר עיגון – החשש כי עזיבתו של המשיב תותיר את בת זוגו מעוגנת וללא יכולת להתגרש – הוא קבע כי אין די בחשש זה כדי להצדיק את עיכוב הסגרתו של המשיב, במיוחד נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו והאינטרס הציבורי בהעמדתו לדין. כמו כן, בפסק הדין הודגש כי היה על בית הדין הרבני ליתן משקל רב לעקרון ההסגרה ולמחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל. דעת הרוב הדגישה כי החשש מפני עיגון, במקרה זה, אינו גובר על האינטרס הציבורי בביצוע צו ההסגרה בהקדם. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בתום הלב של בקשת המשיב לייצוג בפני בית הדין הרבני, וציין כי דחיפות ההסגרה בשל אילוצי זמן בדין הרוסי פירושה שכל עיכוב נוסף עלול לסכל את מטרת ההסגרה. השופטת דורנר והשופט לוי הסכימו עם פסק הדין.