בר"מ 1146/17

תקציר

בדיון בערעור החליט בית המשפט שלא להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לדחיית בקשה לסעד זמני, והדגיש כי התערבות כזו שמורה למקרים נדירים. בית המשפט המחוזי דבק בכללים שנקבעו למתן סעד זמני, תוך התמקדות בשני שיקולים עיקריים: סיכויי הצלחת העתירה ומאזן הנוחות. עם זאת, בית המשפט ציין גם כי עיכובים בהגשה יכולים להוות סיבה מוצדקת לדחיית צווי ביניים, כפי שהוכח במקרה בו הוגשו העתירה והבקשה חודשים לאחר שהוכרזו הזוכים במכרז. בהתחשב בכך שגם העירייה וגם הזוכים במכרז כבר השקיעו משאבים, בית הדין לערעורים לא מצא פגם בפיטורים מחמת שיהוי. כמו כן, ההחלטה הבהירה כי היא אינה מסדירה סוגיות רחבות יותר בשאלה האם יש להשפיע על העיכובים בבחינה המהותית של עתירות, ובפרט כאלה המעוררות שאלות לגבי סמכות מוניציפלית בהליכי מכרז. האתגר המשפטי נגע לשאלה האם סמכותה של העירייה משתרעת על הכתבת זהותם ומספרם של נותני השירותים באמצעות מכרזים או רק על אופן מתן השירותים. הדיון נגע לשאלה האם המכרזים ממומנים באופן מוניציפלי או פרטי, תוך התייחסות למקרי עבר כדי להאיר סוגיות אלה, אך מבלי לפתור אותן במקרה זה. בסופו של דבר, בית המשפט החליט לדחות את הבקשה ללא צו להוצאות, ונתן החלטה זו ביום 22.2.2017.