עת"מ 1941/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו שלוש נשים, העותרת 1, אזרחית ישראל, ובתה ונכדתה, העותרות 2 ו-3 בהתאמה, במטרה להסדיר את מעמדן בישראל מטעמים הומניטריים. העותרים 2 ו-3 הגיעו לישראל באשרות תייר בשנת 2000 ומאז הם שוהים בארץ ללא אשרה. בשנת 2005 הגישו העותרים בקשה להסדרת מעמד, אשר נדחתה על ידי משרד הפנים בטענה כי אין טעמים הומניטאריים להמשך שהותם. עוד קבע המשרד כי העותרים התחייבו לעזוב את ישראל לאחר ביקורם הראשון. העותרים ערערו על החלטה זו מספר פעמים ללא הצלחה. טענתם המרכזית של העותרים היא כי הם פליטים חסרי אזרחות, שמעולם לא קיבלו אזרחות לטבית, וכי ההתחייבות לעזוב את ישראל נחתמה על ידי העותרת 1 מבלי שהבינה את המשמעויות. העותרים טענו כי נסיבותיהם מצדיקות דיון ענייני מטעמים הומניטריים, שהמשיב נמנע מלספק. הם ביקשו לאפשר את ערעורם ולהעביר את בקשתם לדיון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. בית המשפט, לאחר שבחן את טענות הצדדים, קיבל חלקית את העתירה. היא הכירה בכך שאמנם לעותרים אין זכות חוקית לקבל רישיון שהייה, אך שיקול דעתו של המשיב אינו מוחלט וניתן לעיון בית המשפט. השופט קבע כי נימוקי המשיב לדחיית טענותיהם ההומניטריות של העותרים אינם מספקים וכי הנסיבות מצדיקות דיון מהותי בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. בית המשפט הורה למשיבה להעביר את בקשת העותרים לוועדה בתוך 10 ימים ופסק לעותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. השופטת הדגישה כי אין לפרש החלטה זו כאישור גורף לכל הבקשות שיועברו לוועדה, אלא כי המקרה הנוכחי ראוי דיו לדיון כזה.