פש"ר 24163-07-14

תקציר

בית המשפט קיבל בקשה מהמנהל המיוחד לנכסי החייב לאשר הסכם מכר למגרש שבבעלות החייב. הבקשה נובעת מהליך תמחור שהחל לאחר שהמנהל המיוחד הוסמך למכור את חלקו של החייב במגרש, כאשר לאחייניו של החייב ניתנה זכות סירוב ראשונה. בתהליך התמחור היו מעורבים מספר מציעים, ביניהם אחייניו של החייב ומר יגאל נבו, הזוכה בסופו של דבר. האחיינים טוענים כי זכות הסירוב הראשונה שלהם מומשה לאחר שהצעתם הראשונית הושוותה להצעתו הראשונה של נבו. עם זאת, המנהל המיוחד טוען כי זכות הסירוב חלה על ההצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה במהלך התמחור, ולכן תהליך התמחור נמשך. בית המשפט קבע כי זכות הסירוב הראשונה, כפי שהוסכמה על ידי הצדדים, אכן מזכה את האחיינים להשוות את הצעתם להצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה בתהליך התמחור, ולא רק להצעה הראשונית. ההסכמה להשתתף בתמחור מעידה על ההבנה של האחיינים כי התהליך יכלול הצעות מרובות. יתר על כן, פירוש זכות הסירוב הראשונה כטענת האחיינים יהיה בלתי סביר, שכן הוא יעניק להם יתרון בלתי הוגן על פני מציעים אחרים. בית המשפט שוקל גם את האינטרס של החייב ונושיו למקסם את תמורת המכירה, דבר התואם את עמדת המנהל המיוחד. בנוסף, השווי הסנטימנטלי של הנכס ורכישת הזכויות לכאורה על ידי האחיינים במגרש הם שיקולים לא רלוונטיים. לפיכך, בית המשפט מאשר את הסכם המכר בין המנהל המיוחד לבין נבו, תוך הדגשה כי הליך התמחור התנהל באופן הוגן ובהתאם להסכמים. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות לאור המורכבות המשפטית הכרוכה בכך.