ע"פ 307/11

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית המשפט המחוזי, ודחה את ערעורו של המערער על הרשעתו בהתנהגות מינית בלתי הולמת במהלך עיסוי. המערער טען כי שגה בית משפט קמא בהערכת מהימנות הראיות והעדים, טען כי גרסתו עקבית והצביע על סתירות לכאורה בגרסתה של המתלוננת. הוא טען כי נפלו טעויות פרוצדורליות, כגון אי התחשבות בגרסתו לאירועים בהם טען כי המתלוננת יזמה מגע מיני בלתי הולם וכי כל מגע פיזי עלול היה להיות מקרי בשל הבדלים אנטומיים. בית המשפט דחה טענות אלה, תוך שהוא מדגיש את חוסר הסבירות של גרסתו של המערער ואת היעדר הראיות התומכות בהסבריו החלופיים. עוד צוין כי למתלוננת לא הייתה כל סיבה הגיונית לפעול כנטען על ידי המערער. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההגנה החלופית של המערער שהוצגה בערעור אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות ולפיכך אינה קבילה. באשר לגזר הדין, סבר בית המשפט כי יש מקום לעונש של 15 חודשי מאסר, תוך איזון בין עברו הנקי של המערער לבין הפרת האמונים והפגיעה שנגרמה. גם טענות לייצוג משפטי לקוי נדחו, שכן אסטרטגיית ההגנה החדשה לא הייתה משנה את תוצאות המשפט. הערעור, שכלל הן את ההרשעה והן את גזר הדין, נדחה בסופו של דבר, והמערער הונחה להתחיל את ריצוי עונשו כמתוכנן.