ת"א 59739-02-20

תקציר

פסק הדין דן בעקרונות המנחים בקשות לצווי עיקול וצווי מניעה זמניים בהליכים אזרחיים, תוך הדגשת הצורך בראיות לכאורה ואיזון הנוחות לטובת המבקש. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי התובעים הציגו ראיות מספיקות בדבר קיומו של הסכם הלוואה שנחתם על ידי הנתבעת ואי החזרת הכספים. עם זאת, הרחבת הזיקה לנכסי הנתבע בחברה בבעלות משותפת עם צד אחר חייבה רף ראייתי גבוה יותר, בו לא עמדו התובעים. בית המשפט לא השתכנע מבקשת התובעים להאריך את העיקולים בשל עיכובים ניכרים, פוטנציאל הפגיעה בעסקי הנתבעת והיעדר ראיות מספיקות המצדיקות את ההרחבה. באשר לבקשה לעיון חוזר בנספחים קיימים, מצא בית המשפט כי הסבריהם של התובעים לשינוי גרסתם היו מספקים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. טענות הנתבעים בדבר נסיבות חדשות וחוסר תום הלב הנטען של התובעים לא היו משכנעות. כתוצאה מכך, שתי בקשות הדחייה התקבלו, ללא צו להוצאות, תוך שמירה על העיקולים הקיימים על נכסיו האישיים של הנתבע. החלטה זו התקבלה בסמכות הרשם ובהעדר הצדדים.