פש"ר 1296/09

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של סדרת העברות דירה, בתחילה בבעלות חייב, לאמו ולאחר מכן לאחיו. ההעברות נעשו ללא כל תמורה כספית ובוצעו בזמן שהחייב היה חדל פירעון. בית המשפט הסכים עם טענת הנאמן כי ההעברות מהוות הענקה אסורה כהגדרתה בפקודת פשיטת הרגל ולכן יש לראותן בטלות. כמו כן, קבע בית המשפט כי לנאמן עומדת הזכות לעקוב אחר שווי הדירה ולחייב את האח, אליו הועברה הדירה לבסוף, את שוויה כפי שהוערך בעת ההענקה הפסולה הראשונה מהחייב לאמו. פסק הדין מתבסס על עקרונות ביטול העברות מועדפות, זכות העקיבות בדיני עשיית עושר ולא במשפט, וכללי התחרות. לדברי בית המשפט, האח, שהוא גם אחיו של החייב, ידע או היה עליו לדעת על קשייו הכלכליים של החייב ולכן לא יכול היה לטעון לתום לב בעת קבלת הדירה מאמו. האח חויב לשלם לנאמן 2,415,195 ₪, שהוא שווי הדירה כפי שהוערך בעת ההעברה הראשונה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה משנת 1999 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויב האח בכיסוי הוצאות הנאמן – 12,500 ש"ח וכן הוצאות הנאמן – 5,000 ש"ח.