בג"צ 706/19

תקציר

העתירה מערערת על החלטות ועדת הכנסת ויו"ר הכנסת שלא לכנס את מליאת הכנסת במהלך הפגרה לבקשת 25 חברי כנסת לדיון בהצעת חוק פרטית. העותרים טוענים כי החלטה זו מפלה ופוגעת בשוויון של חברי הכנסת, כמו גם בחופש הביטוי שלהם ובזכויות חוקתיות אחרות. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי קיימת הצדקה להגבלת הליכי חקיקה בתקופות פגרה, במיוחד בתקופת פגרת בחירות. החלטת בית המשפט מבוססת על פרשנות ההוראות הרלוונטיות בחוק הכנסת ובתקנון הכנסת. החוק קובע כי ניתן לכנס את הכנסת בפגרה לבקשת 25 חברים או הממשלה. הכללים קובעים כי הנושאים שדורשים 25 החברים יועלו על סדר היום כהצעות, והיו"ר יוכל להוסיף נושא אחד או שניים נוספים. בית המשפט מפרש הוראות אלה כמשמען שחברי הכנסת יכולים להעלות רק נושאים לדיון, ולא הליכי חקיקה. פרשנות זו נתמכת בהיסטוריה החקיקתית של החוק, ממנה עולה כי מטרת מתן אפשרות לחברי הכנסת לכנס את הכנסת בפגרה היא לצורך פיקוח פרלמנטרי ולא קידום הצעות חוק פרטיות. תכליתו האובייקטיבית של החוק, לשון התקנות והנוהג ארוך השנים של הכנסת, שמעולם לא התכנסה בפגרה לדון בהצעות חוק פרטיות, תומכים אף הם בדעה זו. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי העותרים לא טענו כי יש לבטל את הוראת הכללים הרלוונטית בשל פגמים חוקתיים, אלא ביקשו פרשנות שתאפשר את כינוס המליאה להצעות חוק פרטיות. בית המשפט אינו מוצא עילה להתערב בהחלטות ועדת הכנסת ויושב הראש, שכן הן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק והכללים. לפיכך, העתירה נדחית. העותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪.