ע"ע 469/08

תקציר

בפסק דין זה בחן בית הדין ערעור שנדון בעובדים הטוענים לשעות נוספות ללא תשלום ולאי התאמות בגמול בגין עבודה בשעות נוספות. בית הדין הכיר בפסיקה מבוססת המחייבת עובדים להוכיח הן את התרחשות שעות העבודה הנוספות והן את היקפה, תוך הכרה בחריגים המאפשרים לעובדים לבסס טענות עם ראיות לדפוסי עבודה עקביים. בית הדין ציין מגמה להקל על העובדים את נטל ההוכחה בשל קשיים ברישום מדויק של שעות העבודה. הערעור חולק לשתי תקופות: הראשונה, לפני ספטמבר 1998, נעדרה רישומים מאומתים מהמעסיק, מה שהוביל את בית הדין לקבל את טענות העובדים על סמך דוחות שהוגשו. דוחות אלה פירטו משימות תחבורה, ובית הדין מתח ביקורת על המעסיק על כך שלא ערער כראוי על רישומים אלה בזמן אמת או ציין שעות נוספות בתלושי השכר. בתקופה השנייה, מאוקטובר 1998 ואילך, הוכנסו רישומי טכוגרף, שבית המשפט מצא כי לעתים הם סותרים את דיווחי העובדים. בית המשפט קבע כי הדבר מצדיק דחייה של חלק מהתביעות לשעות נוספות לפרק זמן זה, למעט ימים קרובים וטיולים חד-יומיים, במיוחד עם תיירים זרים. בשל קשיים בהוכחת סכומי התשלום, המליץ בית המשפט למנות מומחה להערכה מחודשת של הפיצויים החייבים. הערעור התקבל בחלקו בנוגע לתקופות בלתי מבוססות ונדחה בנוגע לדמי הלינה. החברה חויבה לשלם הוצאות, תוך הדגשת התנהלות פרוצדורלית לקויה והדגשת הצורך בגמישות בנטל הראיה בעת הגנה על זכויות העובדים.